הלכה: בְּנוֹת צְלָפְחָד כול'. בְּנוֹת צְלָפְחָד אָֽמְרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. אִם אָנוּ בְנוֹת צְלָפְחָד נִירַשׁ אֶת אָבִינוּ. אִם אֵין בְּנוֹת צְלָפְחָד תִּתְיַבֵּם אִמֵּינוּ. מִיַּד וַיִּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי י֨י. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דּוֹבְרוֹת. תֵּן לָהֶן אֲחוּזַּת נַחֲלָה. תֵּן לָהֶן בַּקַּרְקָעוֹת. תֵּן לָהֶן בְּמִטַּלְטֲלִין. תֵּן לָהֶן חֶלֶק אֲבִיהֶן בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תן להם חלק אביהן. נתן תתן להם בתוך אחי אביהן כתיב אחד על חלק אביהן וא' לחלק בתוך אחי אביהן בנחלת אבי אביהן:
גמ' אם אנו בנות צלפחד. שאנו נחשבין כזרעו לענין ירושה כמו אם היה לו בן:
אם אין בנות צלפחד. כלומר שאין הבנות נחשבות כזרעו במקום שאין בן א''כ תתייבם אמנו:
תן להן בקרקעות תן להן במטלטלין. כלומר תן להם החלק בכורה בקרקעות ארץ ישראל כמו שמגיע להן חלק בכורה במטלטלין המוחזקין לפי שגם ארץ ישראל מוחזקת היא ואחזת נחלה קדריש ונתון תתן לרבות חלק בכורה:
משנה: 22b בְּנוֹת צְלָפְחָד נָֽטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים בַּנַּחֲלָה חֵלֶק אֲבִיהֶן שֶׁהָיָה עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר וְשֶׁהָיָה בְּכוֹר נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה. בנחלת ארץ ישראל:
חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים. קסבר האי תנא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ דכתיב לשמות מטות אבותם ינחלו וכלומר כפי חשבון יוצאי מצרים נתחלקה הארץ לבאי הארץ וצלפחד וחפר אביו שניהן מיוצאי מצרים היו ונטלו בנות צלפחד חלק אביהן שהיה מגיעו לו בארץ וחלקו עם אחיו המגיע לו בירושת חפר אביו וחלק בכורתו שהי' בכור ונוטל פי שנים ואע''פ שעדיין לא ירשו את הארץ ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי לבא לאחר מיתה ארץ ישראל מוחזקת היא:
רִבִּי יֹאשִׁיָּה אָמַר. לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ. דִּכְתִיב לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבוֹתָיו. וְאִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר לָאֵלֶּה. אֶלָּא מִפְּנֵי הַנָּשִׁים וּמִפְּנֵי הַקְּטַנִּים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְבָאֵי הָאָרֶץ נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ. שֶׁנֶּאֱמַר לָאֵלֶּה תֵחָלֵק. אִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבוֹתָיו. מְשׁוּנָּה נַחֲלָה זוֹ מִכָּל נְחָלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. שֶׁכָּל נְחָלוֹת חַיִּים יוֹרְשִׁין מֵתִים וָכָא מֵתִים יוֹרְשִׁין חַיִּים. תַּנֵּי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר. לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם וּלְעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ. כֵּיצַד. מִי שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם וּמֵעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב נָטַל שְׁנֵי חֲלָקִים. מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם וְלֹא מֵעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב וְלֹא מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם נָטַל חֶלֶק אֶחָד. בְּנוֹת צְלָפְחָד נָֽטְלוּ חֲמִשָּׁה חֲלָקִים. חֶלְקָן עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם. וְחֶלְקָן עִם הָעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב. וְשֶׁהָיָה בְּכוֹר נָֽטְלוּ שְׁנֵי חֲלָקִים. וְחֶלֶק אֲבִיהֶן בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא לֹא אָֽמְרָה כֵן. אֶלָּא נָתוֹן תִּתֵּן לָהֶן אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֵן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא הוא דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה. ששה חלקים לששה בתי אבות דחשיב להו התם לעיל ושלשה חלקים דבנות צלפחד דקחשיב במתניתין ועוד חלק אחד מאחא דאבא דהוה להו ונטלו חלק אביהן הראוי לו בנכסי אחיו:
מתני' לא אמרה כן. דלא חשיב אלא שלשה חלקים כדדריש ליה מהאי קרא נתן תתן וגו' כדלעיל וכמ''ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ:
וחלקן עם העומדין בערבות מואב. שאף הן מבאי הארץ היו וכשזיכה להם השם זיכה גם חלקן בין באי הארץ:
מי שהיה מיוצאי מצרים מעומדין בערבות מואב. שהן באי הארץ וכגון שהיה יותר מבן ששים כשיצא ממצרים דעל אותן לא נגזרה גזרת מרגלים נטל שני חלקים ונמצאו שני כתובים קיימין:
וכא מתים יורשים את החיים. שאם היו שני אחין מיוצאי מצרים והולידו במדבר לזה עשרה בנים ולזה אין לו אלא בן אחד וא''כ כשנחלקה לבאי הארץ היה בדין שיטלו אלו עשרה חלקים וזה לא יהיה לו אלא חלק אחד להכי אהני קרא דלשמות מטות אבותם ינחלו דאאחין קאי וללמדך שאם אביהן של אלו אחין היו לא יחלקו כן אלא חזרה הנחלה לאביהן כאלו מתים ירשו את החיים והי''א חלקים אלו חוזרין לאביהן לחלוק בשוה ועכשיו כשהן יורשין את אביהן חולקין גם הם בשוה והשתא אהנו הני תרי קראי לאלה תחלק הארץ אם לא היו אחין אין הולכין אחר יוצאי מצרים אלא שנים שיצאו ממצרים ולזה עשרה בנים מבאי הארץ ולזה אחד אלו נוטלין עשרה חלקים וזה אינו נוטל אלא חלק אחד ולשמות מטות אבותם בא ללמד אם היו אביהן אחין דחולקין בשוה כדאמרן:
אלא מפני הנשים ומפני הקטנים. כלומר כאלה דוקא שהן בני עשרים אף יוצאי מצרים שהיו בני עשרים זכו בארץ ולהוציא הקטנים שלא היו בני עשרים ביציאתן ממצרים אותן לא זכו בחלק הארץ ולהוציא את הנשים שאין להן חלק בארץ מחמת עצמן אלא א''כ זכו מחמת מורישן שהיה מיוצאי מצרים כמו בנות צלפחד:
אם כן מה תלמוד לומר לאלה. תחלק הארץ וכתיב לעיל אלה פקודי בני ישראל וגו' דמשמע לבאי הארץ קאמר:
ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ. לפי חשבון היוצאין נתחלקה כאלו ירשוה הם עצמן מי שהיה לו בן אחד בבאי הארץ נטל כל חלקו ומי שהיו לו עשרה בנים ג''כ לא נטלו בין כולם אלא חלק אחד:
יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָֽטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. חֶלְקָן עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם. וְחֶלְקָן עִם הָעוֹמְדִים בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. וְנָֽטְלוּ חֶלֶק מְרַגְּלִים. הָדָא הוּא דִכְתִיב. וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפוּנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים וגו'. אֲבָל חֶלֶק מִתְלוֹנְנִים וַעֲדַת קֹרַח נָפַל לָאֶמְצָע. וּבְנֵיהֶם בִּזְכוּת אֲבִי אֲבִיהֶן וְאִמּוֹתֵיהֶן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא הוא דכתיב ובני קרח לא מתו. שלא מתו מחלק הארץ לגמרי אלא נטלו בזכות אבי אמותיהן:
ובניהם בזכות אבי אביהן ואמותיהן. ואבי אמותיהן שהיו מיוצאי מצרים זכו בחלקן אבל לא בחלק אביהן:
נפל לאמצע. לכל ישראל:
חיו מן האנשים וגו'. שחיו מחלקם:
רִבִּי מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִשְׁנֵי אַחִים שׁוּתָפִין שֶׁיָּֽצְאוּ מִמִּצְרַיִם. לָזֶה תִשְׁעָה בָּנִים וְלָזֶה בֵּן אֶחָד וְיָֽרְשׁוּ בֵית עֲשֶׂרֶת כּוֹרִין. כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל לֶתֶךְ. הֶחֱזִירוּם לַאֲבוֹתֵיהֶן וְחִלְּקוּם. נִמצָא בֵּן זֶה נוֹטֵל מֶחֱצָה וּבְנֵי זֶה נוֹטְלִין מֶחֱצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משל למה הדבר דומה וכו'. אדלעיל קמהדר וכאן המתים יורשין את החיים:
רִבִּי דּוֹסִתַּי בֶּן יְהוּדָה מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִשְׁנֵי אַחִים כֹּהֲנִים שׁוּתָפִין שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל הַגּוֹרֶן. לָזֶה ט̇ בָּנִים וְלָזֶה בֵּן אֶחָד וְנָֽטְלוּ (בֵּית) יֹ קַבִּין. הֶחֱזִירוּם לַאֲבוֹתֵיהֶן וְחִלְּקוּם. נִמְצָא בֵּן זֶה נוֹטֵל מֶחֱצֶה וּבְנֵי זֶה מֶחֱצָה.
הלכה: אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בַּנַּחֲלָה כול'. כָּתוּב בְּכָל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ וגו'. כֵּיצַד יוֹרֵשׁ בָּרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק. כֵּיצַד. מֵת אָבִיו בְּחַיֵּי אֲבִי אָבִיו נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם מִנִּיכְסֵי אָבִיו וְאֵין נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם מִנִּיכְסֵי אֲבִי אָבִיו. וְאִם הָיָה אָבִיו בְּכוֹר כְּשֵׁם שֶׁנָּטַל מִנִּכְסֵי אָבִיו כָּךְ נוֹטֵל בְּנִיכְסֵי אֲבִי אָבִיו. רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם אַבָּא בַּר דְּלָייָה. נֶאֱמַר מִשְׁפָּט לְעִנְייַן כְּפֵילָה וְנֶאֱמַר מִשְׁפָּט לְעִנְייַן פְּשׁוּטָה. מַה לְעִנְייַן פְּשׁוּטָה אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַבֵּן כִּילּוּ קַייָם לִיטּוֹל פְּשִׁיטוּת אָבִיו. אַף לְעִנְייַן כְּפֵילָה אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַבֵּן כִּילּוּ קַייָם לִיטּוֹל כְּפֵילַת אָבִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
את רואה את הבן כילו קיים. כאלו אביו קיים בשעת מיתת מורישו והוא אבי אביו ויורש חלק פשיטות במקום אביו וכן נמי לענין חלק בכורה אם היה אביו בכור יורש במקומו חלק בכורתו בנכסי אבי אביו:
ונאמר משפט לענין פשוטה. בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחקת משפט:
נאמר משפט לענין כפילה. לו משפט הבכורה:
ריש לקיש בשם אבא בר דלייה. פירש הטעם דכשאביו היה בכור נוטל פי שנים אף בנכסי אבי אביו:
ואם היה אביו בכור. אם היה יעקב בכור אז ראובן נוטל פי שנים ג''כ מנכסי יצחק כשם שהוא נוטל מנכסי יעקב לפי שכשמת יעקב בניו עומדין בירושתו בין לחלק בכורה בין לחלק פשיטות:
ואינו נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו. מחלק ירושת יעקב בנכסי יצחק אינו נוטל פי שנים שהרי ראוים היו ליעקב אביו:
מת אביו בחיי אבי אביו. כגון ראובן בכור יעקב ומת יעקב אביו בחיי יצחק ואח''כ מת יצחק אבי אביו:
גמ' כתיב בכל אשר ימצא לו וגו'. ודרשינן מכאן שאין הבכור נוטל פי שנים אלא במוחזק ומצוי לו אבל לא בראוי ומפרש לה כיצד אין יורש בראוי כבמוחזק מת אביו וכו' כצ''ל ותוספתא היא בפ''ז דמכילתין וכן בבכורות בסוף פ''ו. ויש לפרש לפי גי' הספר בלשון תמוה ועל הקרא קאי דאשר ימצא לו כתיב א''כ כיצד יהיה יורש בראוי כבמוחזק. וכיצד מת אביו וכו' התחלת הברייתא הוא:
משנה: אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בַּנַּחֲלָה אֶלָּא שֶׁהַבֵּן נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִיכְסֵי הָאָב וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִיכְסֵי הָאֵם. וְהַבָּנוֹת נִיזּוֹנוֹת מִנִּיכְסֵי הָאָב וְאֵינָן נִיזּוֹנוֹת מִנִּיכְסֵי הָאֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והבנות ניזונות. מתנאי כתובה מנכסי האב דוקא:
שהבן. הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב אבל אינו נוטל פי שנים בנכסי האם דאמר קרא לו משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש ולא משפט הבכורה לאשה:
מתני' אחד הבן ואחד הבת בנחלה. הכי קאמר אחד הבן ואחד הבת במקום שאין בן שוין בירושת נכסי האם כדין נכסי האב ואין הפרש בין ירושת נכסי האם לירושת נכסי האב אלא בענין שני דברים:
23a רִבִּי יוֹחָנָן מָתִיב. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֵיכֶם וגו'. אִם מַתָּנָה לָמָּה יְרוּשָׁה. וְאִם יְרוּשָׁה לָמָּה מַתָּנָה. אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁנְּתָנָהּ לָהֶן לְשׁוּם מַתָּנָה חָזַר וּנְתָנָהּ לָהֶן לְשׁוּם יְרוּשָׁה. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מוֹרָשָׁה לְשׁוֹן דִּיהָא. הָתִיבוֹן. וְהָֽכְתִיב מוֹרָשָׁה קְהִילַּת יַעֲקֹב. אָמַר. לֵית דִּיהָא סוֹגִין מִינֵּיהּ. מָן דּוּ לָעֵי הוּא מַשְׁכַּח כּוּלָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מן דהוא לעי. ואחר שהוא יגע הרבה בה הוא מוצא את כלה עם טעמה ונימוקה:
התיבון. על הכלל דאמר ר' הושעיה והכתיב מורשה קהלת יעקב ומה שייך לשון דיהא על התורה ומשני אין דלית דיהא וספק יותר ממנה בתחלה כשבא להתעסק וללמוד בתורה כמה וכמה ספיקות יבאו לו ואין מבין על בוריה:
א''ר הושעיה. האי לישנא דמורשה הוה מספקא ליה דכל מקום שנאמר מורשה לשון דיהא הוא לשון כהה וספק ואף כאן יש לפרש על הספק דמורשה משמע נמי שמורישין לבניהם והם אינם יורשין בעצמן שלא באו לארץ. והיינו דמספקא ליה למשה ופשיט ליה הקב''ה דאף לשון ירושה משמע ומוחזקת היא:
רבי יוחנן מתיב. אהא דקתני במתני' ושהיה בכור נוטל שני חלקים אלמא ארץ ישראל מוחזקת היא וא''כ מאי מספקא ליה למשה שהיה צריך לשאול על זה ואמאי לא פשיט ליה מדאמר לו הקב''ה במצרים והבאתי אתכם וגו' ונתתי לכם מורשה וקשיא אם מתנה למה ירושה וכו' דלשון מתנה לחוד ולשון ירושה לחוד דירושה היא מחמת שמוחזקין כבר מירושת אבותינו אברהם יצחק ויעקב ולשון מתנה משמע שעדיין יתן להם ואינם מוחזקין אלא ודאי ה''ק מאחר שנתן להם משום מתנה חזר ונתן להם אף משום ירושה ועכ''פ היה לו ללמוד דמוחזקת היא כירושה מכבר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source